בולמיה היא הפרעת אכילה, אשר שני התסמינים העיקריים שלה הם זלילה מופרזת בפרק זמן קצר ולאחריה התרוקנות מכוונת, על ידי הקאה למשל. בולמיה היא מחלה שמקורה בבעיה נפשית והיא גורמת לכשלים תפקודיים רבים, ביניהם הפרעות בפעילות מערכת הלב, הפרעות במערכת הרבייה והפריון, נשירת שיער ועוד.

אופן השימוש

נייטיב 1 כמוסה, 3 פעמים ביום עם/בלי ארוחה.

דיבטיב 3-5 כמוסות דיבטיב ליום חצי שעה עד שעה לפני הארוחה

למידע נוסף ולהדרכה  03-5399000

בולמיה – הגדרת המחלה

בולמיה (בולמיה נרבוזה) היא הפרעת אכילה העלולה להיות חמורה ואף מסכנת חיים. בולמיה מתבטאת בהתקפי אכילה (בולמוסים) המלווים בנסיונות “להתנקות” מהקלוריות בדרכים שאינן בריאות, כמו הקאות, פעילות גופנית מוגזמת, צום, משלשלים ועוד. בולמיה נפוצה אצל אנשים הנוטים לפרפקציוניזם ובעלי דימוי עצמי נמוך.בולימיה היא הפרעה נפוצה אולם בשל טבעה היא נשמרת בחדרי חדרים, חולי בולמיה רבים מסרבים לקבלת עזרה או טיפול, וחולים רבים אינם מאובחנים כלל.

הידעת?
מוערך כי 20% מהנשים והנערות בגילאים 14-22 סובלות מבולמיה בדרגות חומרה שונות.

בולמיה – סימפטומים

  • בולמוסי אכילה שבהם כמויות המזון הנצרכות גבוהות בהרבה ממה שיאכל אדם רגיל בפרק זמן קצר. על פי הקריטריונים של ה– DSM לאבחון בולמיה – התקפות אכילה נצפות לפחות פעמיים בשבוע על פני לפחות שלושה חודשים ברציפות.
  • אכילה בסתר, ניסיון להסתיר את כל סממני המחלה.
  • האכילה היא בלתי נשלטת, החולה מתאר תחושה שהוא אינו יכול להפסיק לאכול.
  • טקסים מפצים ומטהרים – שימוש במשלשלים, משתנים, חוקנים, עיסוק אובססיבי בפעילות גופנית, הקאה.
  • דיכאון, שינויים דרסטיים במצב הרוח.
  • בעיות שיניים קשות, הנגרמות מעליית חומצות הקיבה לפה ומגע שלהן בשיניים לעיתים קרובות, כתוצאה מההקאות.
  • תסמינים של תזונה לקויה – ציפורניים שבירות, נשירת שיער, חיוורון וכדומה.
  • חולשהכללית.
  • פעילות לב לא סדירה.
  • רמות נמוכות במיוחד של ההורמון הפפטידי כוליציסטוקינין, הורמון המופרש לדם עם האכילה או ההתכוננות לאכול, וגורם להתכווצות כיס המרה וייצור אנזימי הלבלב, ולתנועות הסחיטה של המעי.

בולמיה – גורמים

נראה כי מרבית החולות בבולמיה הן נשים, בעיקר נשים צעירות (סביב גיל ההתבגרות ובתחילת שנות העשרים לחייהן), בעלות השקפה פרפקציוניסטית וביטחון עצמי ירוד.

גורמים נוספים הידועים כתורמים להתפתחות בולמיה:

  • דימוי עצמי נמוך כמו באנורקסיה.
  • עמידות לאינסולין.
  • הימצאות של הפרעות נפש ו/או הפרעות אכילה בחוג המשפחה הקרובה.
  • חשיבות שמירה על מבנה גוף דק, למשל אצל אתלטים, רקדניות וכדומה.
  • אופי “פרפקציוניסטי” הנוטה לצפות לשלמות – התנהגות הנובעת לעיתים קרובות מתחושת חוסר שליטה בחיים אצל ילדים ונערים צעירים.
  • התמודדות עם מאורע מלחיץ או קשה (כמו מות אחד ההורים, פרידה, מעבר מגורים וכדומה).

בולמיה – סוגי המחלה

ניתן לסווג בולמיה לשני סוגים:

  1. בולמיה המלווה בפעולות של “טיהור” הגוף לאחר האכילה על ידי הקאות יזומות, משלשלים, משתנים או ביצוע חוקן.
  2. בולימיה המלווה בפעולות אחרות על מנת להיפטר מהקלוריות ולהימנע מעליה במשקל כמו פעילות גופנית מוגזמת, צום או דיאטה קפדנית.

המכנה המשותף לשני הסוגים הוא שימוש בניסיונות שונים על מנת לשרוף קלוריות ולמנוע עלייה במשקל.

בולמיה – סיבוכים

סיבוכים רבים עלולים להיגרם כתוצאה מבולמיה, בכללם מוות (בעיקר מרעב ומחוסר תזונה).

בין הסיבוכים השכיחים נראה:

  • נשירת שיער והתדלדלות משמעותית של שיערות הראש.
  • קושי בשמירה על משק הסידן בגוף, בריחת סידן, נזק לעצמות, שיניים וציפורניים.
  • פגיעה משמעותית במבנה השן ובציפוי האמייל שלה, כתוצאה מנוכחות תדירה של חומצות קיבה בפה.
  • פגיעה במערכת ההורמונלית, הפסקת הווסת ובעיות פוריות קשים.
  • פגיעה במערכת הלב וכלי הדםואי סדירות בפעימות הלב.

בולמיה – אבחון

על מנת לאבחן בולמיה יש צורך במספר בדיקות:

  • בדיקות דם ושתן.
  • בדיקות פיזיות.
  • הערכה פסיכולוגית ותשאול לגבי הרגלי האכילה ויחס האדם כלפי אוכל.
  • בדיקות כגון: א.ק.ג., רנטגן וכו’.

הבדיקות השונות מאפשרות גם לשלול הפרעות אכילה אחרות, כמו אנורקסיה נרבוזה ועוד.

הקריטריונים המאפיינים בולמיה נרבוזה על פי האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה כוללים:

  • בולמוסי אכילה חוזרים- התקפי אכילה בלתי נשלטים בהם כמות המזון הנאכלת גדולה באופן חריג.
  • ניסיונות להפטר מהקלוריות לאחר התקפי האכילה על ידי הקאות, שימוש לרעה במשלשלים ומשתנים, פעילות גופנית מוגזמת ועוד, על מנת למנוע עליה במשקל.
  • השפעה מוגזמת של דימוי הגוף על הביטחון העצמי.
  • בולמוסי האכילה  לאבחון בולמיה צריכים להתרחש לפחות פעמיים בשבוע למשך שלושה חודשים.