מערכת העיכול המלצה טבעית –מערכת העיכול היא המערכת הארוכה בגוף המתחילה מהפה, עוברת דרך בית החזה בכל חלל הבטן עד ליציאה מהגוף דרך החלחולת. מערכת העיכול דואגת לטפל במזון הנכנס לגוף – לקלוט את המזון, לפרק אותו ליחידותיו הבסיסיות הקטנות ביותר, לאפשר את ספיגתן לצורך הפקת אנרגיה בתאים ולפלוט את פסולת המזון שאינה דרושה לגוף
אופן השימוש
הנחיות שימוש כלליות:
כללי: 1-2 כמוסות, עד 3 פעמים ביום, לפני הארוחה .בהתאם לצורך.
לחלק העליון של מערכת העיכול, הלשון, הוושט ורום הקיבה: לפתוח את הכמוסה ולערבב עם רבע כוס מים חמים, להמתין 5 דקות, להוסיף עוד מים עד לכוס מלאה ולשתות.
קלטיב בשימוש חיצוני:
ללשון, לחניכיים ולעור: לרוקן כמוסה לתוך קערית עם כפית מים חמים (למרקם סמיך) ולערבב היטב. להמתין 5 דקות ולמרוח מספר פעמים ביום, בהתאם לצורך.
ביוקל 1-5 כפיות ליום בכוס מים בהדרגה (להתחיל משמינית כפית ליום) או עם מזון
יש לחלק את הכמות במהלך היום.
ניתן להשתמש להמתקת משקאות חמים/קרים, לאפיה ולבישול
למידע נוסף ולהדרכה 03-5399000
מערכת העיכול – הגדרת המחלה
מחלות רבות תוקפות את מערכת העיכול: צרבת, כאבי בטן, עצירות, שלשולים, דלקות אקוטיות וכרוניות כמו קרוהן וקוליטיס.
הפה גורס את המזון על ידי השיניים, המזון נרטב ע"י הרוק והעמילן שבמזון מתפרק על ידי אנזימי עמילאז הנמצאים ברוק. מהפה המזון עובר לוושט. הושט הוא צינור שרירי שאורכו כ- 20 ס"מ והוא דוחף את המזון כלפי מטה על ידי התכווצויות של הדופן השרירית. מרבית הושת נמצאת בבית החזה, מאחורי קנה הנשימה ולפני אבי העורקים. הושט עוברת דרך פתח בסרעפת ומיד מתחתיו מתחברת לקיבה. המזון עושה את דרכו מהפה לקיבה דרך הושט.
נוזל חומצי מאוד המופרש אל תוך הקיבה מסייע לפירוק חלבונים. הקיבה טוחנת את המזון ומפרקת את החלבונים שבו. מהקיבה יוצא המזון אל התריסריון שהוא החלק הראשון של המעי הדק. אל התריסריון מופרשים מיצי המרה שנוצרו בכבד והם מסייעים בפירוק השומנים. גם מיץ הלבלב מופרש אל התריסריון והוא מכיל בסיס שסותר את החומצה שהגיעה מהקיבה וכן אנזימים שמפרקים את מה שלא פורק בפה ובקיבה. בתריסריון מתחיל גם תהליך הספיגה של מרכיבי המזון אל הדם ואל מערכת הלימפה.
תהליך הספיגה נמשך לכל אורך המעי הדק הממשיך את התריסריון ומגיע לאורך של כ- 6 מטר. התריסריון נקרא כך כי אורכו כרוחב תריסר אצבעות. המעי הדק מתפתל בכל חלל הבטן ובתוכו סיסים. המעי הדק מסתיים במעי העיוור שבקצהו התוספתן. הפיתול וגם הסיסים נועדו להגדיל את שטח הפנים כדי להגדיל את יכולת הספיגה של הרכיבים החיוניים מהתזונה.
מהמעי העיוור עולה המעי הגס מצד ימין של הגוף ויורד בצד שמאל. לאחר מכן, הוא ממשיך בצורה רוחבית של הגוף ומגיע אל החלחולת שמסתיימת בפי הטבעת.
מרכיבי המזון נספגים במעי הדק, ואל המעי הגס מגיעה תערובת שאת רובה יש להפריש החוצה. במעבר במעי הגס נמצאים באופן קבוע חיידקים שמייצרים חומרים שבחלקם נחוצים לנו כמו ויטמינים ועוד, הנספגים לדם. במעבר במעי הגס נספגים המים שבתערובת ומה שנשאר מופרש כצואה. כיום, מבינים שיותר רכיבי תזונה חיוניים חודרים לדם גם דרך המעי הגס. המעי הגס מעוצב כך שכאשר המערכת מלאה בפסולת (צואה) יתחיל גירוי הגורם לפריסטלטיקה (תנועה מכווצת וסוחטת) היוצרת את היציאה של הצואה החוצה.
אורח החיים המודרני, המזון המתועש, הלחץ והמתח בו אנו נתונים מובילים לחוסר אכילה בזמנים קצובים, לאכילה מהירה של תזונה לא מאוזנת, לחוסר זמן לפנות את המעיים ולעצירות.
כל אלה גורמים לנו לריבוי בבעיות מערכת העיכול – החל מאי נוחות בבטן, מעי רגיז, שלשול, עצירות וגזים, ועד לבעיות קשות של מערכת העיכול. למעשה, אנו פוגעים בתפקוד התקין של מערכת החשובה לבריאותנו.
לרוע המזל, לרפואה אין פתרון אמיתי ומלא ואנשים חיים שנים רבות בתחושה שאין מה לעשות מלבד להסתגל לאי הנוחות ממנה הם סובלים.
מערכת העיכול – גורמים
- מזון מתועש עם הרבה תוספים שלא מוסיפים לבריאות מערכת העיכול.
- לחץ ומתח בו אנו נתונים.
- חוסר הזמן יוצר מצב של אכילת מזון מהיר וויתור על ארוחות מסודרות.
- נטיית טיפוס לא מאוזנת.
- תזונה לא מאוזנת.
- עצירות.
- רגישות לרכיבי מזון מסויימים.
- צורת אכילה קיצונית: הרבה מדי, מעט מדי, מהר מידי וחוסר לעיסה.
- תרופות.
- אי סבילות לאינסולין.
- פעילות אנזימטית לא תקינה בפעילות איברים כמו: הכבד, כיס המרה או הלבלב.
- מערכת הגנה לא מאוזנת היוצרת מחלות רבות כמו קרוהן,קוליטיס אולצרוזה ועוד.
מערכת העיכול – סוגי המחלה
אולקוס
אולקוס עיכולי הינו פצע פתוח המתפתח בשכבת התאים העליונה אשר מרפדת את רקמת העיכול. אולקוס במערכת העיכול יכול להיווצר בכמה מקומות בו זמנית או במקום אחד.
אולקוס יכול לכלול פצע פתוח אחד או כיבים רבים. 95% מהכיבים מתפתחים בתריסריון ו-5% בקיבה.
כיב קיבה נגרם מהרס של הממבראנות והריריות של הקיבה או התריסריון. ההרס נגרם משחיקה של הממבראנות על ידי חומצות קיבה כמו חומצת מימן כלורי ואנזים הפפסין, או בגלל פגיעה של המערכות המגנות על הממבראנות, או על ידי חיידק הנקראהליקובקטר פילורי.
כיבים במערכת העיכול יכולים להיות עמוקים ולהסתבך עד למקרים של ניקוב התריסריון, דימום או חסימת קיבה, העלולים להיות מצבים מסכני חיים.
אי נקיטת צואה
אי נקיטת צואה הוא איבוד השליטה על היציאות. אי נקיטת צואה יכול להתרחש עקב בעיה במערכת העצבים, חוסר תחושה, פגיעה בעמוד השדרה, במהלך שלשול, עקב טיפולים כימותרפיים או הקרנות במערכת העיכול התחתונה ועד לפי הטבעת, אצל חוליאלצהיימר ודומיו, או פגם מולד.
בחילות והקאות
בחילות והקאות הן הסימפטומים של המחלה הבסיסית ולא מחלה ספציפית.
בחילה היא תחושה לא נעימה בבטן שרוצה לרוקן את עצמה, בעוד שהקאות הן פעולה אלימה של ריקון כפוי של הקיבה.
הקאה היא סילוק כפוי של תכולת הקיבה דרך הפה.
בקע סרעפתי
בקע סרעפתי הוא פגם אנטומי שבו חלק מהקיבה חודרת דרך הסרעפת.
בבקע סרעפתי נוצר בקע מעל הקיבה לתוך הסרעפת וגורם להפרעה בתפקוד הסרעפת והקיבה גם יחד. לפי שיטת טבעוני בקע סרעפתי נגרם מחוסר איזון מערכתי, ולכן הטיפול מתמקד באיזון המערכות, כך שהקיבה יורדת אט אט למקומה והבקע מתאזן.
צינור הוושט עובר דרך החזה, חוצה את הסרעפת ונכנס אל הבטן דרך חור הסרעפת. ממש מתחת לסרעפת, הוושט מצטרף אל הבטן.אצל אנשים עם בקע סרעפתי הפתח של הסרעפת גדול מהרגיל, וחלקה העליון של הקיבה מחליק כלפי מעלה, או עובר דרך פתח הסרעפת לכיוון החזה.
בקע סרעפתי מאובחן לעתים אצל תינוקות כתופעה מולדת ואצל מבוגרים הוא מצב שהתפתח במשך שנים רבות.
ישנם שני סוגי בקע סרעפתי:
- בקע גולש– נקודת המפגש בין הושט לקיבה וגם חלק מהקיבה, שבדרך כלל נמצא מתחת לסרעפת, בולטים מעליה.
- בקע צמוד– (לוושט) נקודת המפגש בין הוושט לקיבה נמצאת במקומה הרגיל, מתחת לסרעפת, אך חלק מהקיבה נדחק אל מעל לסרעפת ונופל לצד הוושט.
גזים
המונח גזים מתייחס למעבר גזים דרך פי הטבעת. הגז מורכב מאדי פחמן דו חמצן, חנקן, מימן, ומדי פעם מתאן. גזים אלה הם חסרי ריח טבעי. הריח שאנו חשים לעיתים קרובות נובע מגופרית הנמצאת במזון.
גזים נגרמים כתוצאה מהתססה של המזון על ידי חיידקים במעיים ולעיתים אף מבליעת אויר.כמות הגזים הנוצרים מהתססה במעיים קשורה לטיב פעילות מערכת העיכול כולו ולטיב המזון הנכנס.
מזון מתועש, לקוי, לא מאוזן, המכיל חומרים כימים רבים וכו', מעלה את כמות הגזים. ריח גזים מראה לנו את טיב העיכול ואת טיב המזון שאנו אוכלים.
הגוף צריך להיפטר מהצטברות של עודף גז במערכת העיכול, והוא עושה זאת בשתי דרכים: גזים – נפיחה וגיהוק.
גסטריטיס
גסטריטיס, דלקת או גירוי בציפוי הפנימי של הקיבה. לגסטריטיס סיבות רבות. המשותף לכל האנשים עם גסטריטיס הוא כאב או אי נוחות בחלק העליון של הבטן, המכונה לעתים כהפרעות בעיכול.
סוגי הגסטריטיס:
- מחלה קצרה פתאומית – גסטריטיס אקוטי.
- מחלה ארוכת טווח – גסטריטיס כרונית.
כחלק ממחלה אחרת – לדוגמה גסטריטיס המופיע בצורה חריפה בקיבה בעקבות שימוש באלכוהול או נטילת אספירין .
גסטריטיס היא בעיה רפואית נפוצה. לכ-10% מהאנשים שמגיעים לחדר מיון עם כאבי בטן יש גסטריטיס.
הגורמים לגסטריטיס – גסטריטיס מזוהה עם תרופות שונות, תנאים רפואי וכירורגי, הרגלים חברתיים, כימיקלים, וזיהומים.
חלק מן הגורמים השכיחים יותר של גסטריטיס הם:
- תרופות –אספירין (יותר מ -300 מוצרים תרופתיים מכילים סוג מסוים של אספירין), תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות כמו איבופרופן או נפרוקסן סטרואידים, תוספי אשלגן טבליות ברזל, תרופות לסרטן – כימותרפיה, מחלות אוטואימוניות, אנמיה ממארת, הקאות כרוניות, עגבת, שחפת וזיהומים.
- זיהומים חיידקיים –זיהום של הליקובקטר פילורי הוא הנפוץ ביותר. חיידקים רבים אחרים, גם אלה שבדרך כלל גורמים לדלקת ריאות או לזיהומים בשלפוחית השתן, יכולים לגרום לדלקת קיבה. זיהומים ויראליים, זיהומי פטריות, תולעים –טפילים.
גירוי בפי הטבעת
גרד אנאלי הוא גירוי של העור ביציאה של פי הטבעת. הגירוד עלול להיות תגובה כימית בצואה, ובדרך כלל מרמז כי יש דלקת באזור פי הטבעת.
עוצמת הגרד האנאלי ונוכחות של הלחות גורמות אי נוחות בלתי נסבלת, ולעיתים קרובות מתוארת צריבה בוערת עד כאב.
גרד אנאלי יכול להיגרם גם על ידי חומרים כימיים מגרים שמקורם במאכלים שאנו אוכלים, כגון: תבלינים, רטבים חמים ופלפלים.
דברטירקוליטיס
דיברטיקוליטיס היא דלקת או זיהום בסעיף אחד או יותר אשר נוצרו עם השנים במעיים. דיברטיקוליטיס נפוצה יותר אצל אנשים מעל גיל 40, אולם היא יכולה להופיע בכל גיל.
לעיתים הטיפול הקונבנציונלי נכשל ואז יש צורך להעביר ניתוח במעיים.
לאנשים רבים יש שקיות קטנות ברירית המעי, או המעי הגס, בליטה היוצאת דרך נקודות תורפה. כל שקיק נקרא דבריטיקולום. שקיות אלה נקראות מסעפת. אחוז האנשים בעלי המסעפת עולה עם הגיל החל מגיל 40. לאנשים רבים יש שקיות כאלה במעי הגס שנקראות דברטיקולה. הדברטיקולה נפוצה ביותר בחלק התחתון של המעי הגס, שנקרא גם המעי הגס סיגמואיד. כאשר השקיות הופכות למודלקות זו נקראת דלקת מסעפת.
דימום בדרכי העיכול העליונות
דימום המתרחש ממקור בחלק העליון של המעי, כגון כיב. דימום במערכת העיכול מקורו בחלקן הראשון של דרכי העיכול, הוושט, הקיבה או התריסריון. דימום יכול להיגרם כתוצאה מבליעה של רעלים, מאכלים או כתוצאה מסרטן הקיבה.
לרוב, דימום במערכת העיכול העליונה נגרם על ידי המחלות הבאות: כיב פפטי, דלקת בקיבה, דליות בוושט, תסמונת מלורי וייס.
הגורמים העיקריים לדימום במערכת העיכול העליונה:
- כיב פפטי –הם כיבים בדופן הפנימית של מערכת העיכול. כיבים מתרחשים בדרך כלל בקיבה או בתריסריון. התפלגות התוצאות הוא נזק בכלי הדם, שגורם לדימום. כאשר רירית הממברנה נפגעת מכיוון שאינה מסוגלת לנטרל את ההשפעות הקשות של חומצת הקיבה. תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות, תרופות כמו אספירין, אלכוהול, עישון סיגריות. הליקובקטר פילורי הוא מסוג החיידקים שעלולים ליצור כיבים.
- גסטריטיס –דלקת של קיר הבטן, אשר עלולה לגרום לדימום. גסטריטיס הוא גם תוצאה של חוסר יכולת של הרירית להגן על עצמה מפני החומצה שהיא מייצרת. סטרואידים, אלכוהול, כוויות, וטראומה עלולים גם כן לגרום דלקת קיבה.
- דליות בוושט –נפיחויות בוורידים של הוושט או הקיבה, בדרך כלל כתוצאה ממחלת כבד. כאשר דליות מדממות, הדימום יכול להיות מסיבי ולגרום למצב קטסטרופי.
- תסמונת מלורי וייס –"דמעה" בדופן הוושט או הקיבה, לרוב כתוצאה מהקאות. "דמעות" גם יכולות להתרחש לאחר התקפים, לידה,שיעול, צחוק, מאמץ, או תקיפה. רופאים לעיתים קרובות מוצאים "דמעות" אצל אנשים שיש להם בעיות אלכוהוליזם.
דימום בדרכי העיכול התחתונות
דימום במערכת העיכול התחתונה מקורו בחלקים של מערכת העיכול במורד מערכת העיכול, החל מהמעי הדק רחוק יותר מהקיבה, המעי הגס, החלחולת, ופי הטבעת. הדימום עלול להיגרם ממחלות כמו פוליפים, טחורים וסדקים אנאליים. דם בצואה יכול לנבוע מסרטן, מחלות מעי דלקתיות, מחלות, זיהומים ושלשולים.
הגורמים לדימום במערכת העיכול התחתונה:
- מסעפת –אחד הגורמים השכיחים ביותר של דימום במערכת העיכול התחתונה. כיסים קטנים מחוץ או על חלק מקיר המעי הגס, בדרך כלל באזור מוחלש של המעי הגס. בעיקר במצב של עצירות.
יחד עם מסעפת, אחד הגורמים השכיחים ביותר של דימום במערכת העיכול התחתונה, הוא מום בכלי הדם בקיר של מערכת העיכול. פצעים אלה נפוצים ביותר במעי הגס ולעיתים קרובות מדממים. התופעה מוכרת יותר אצל קשישים ואצל אנשים עם אי ספיקת כליות כרונית. - פוליפים – פוליפים הם גידולים סרטניים במעיים של מערכת העיכול, המתרחשים בעיקר אצל אנשים מעל גיל 40. אחוז קטן מאוד של פוליפים אלה עשוי להפוך לסרטן. הפוליפים עלולים לדמם במהירות, או שהם עלולים לדמם לאט ולא להתגלות.
- טחוריםוסדקים – טחורים הם נפיחויות של ורידים באזור פי הטבעת. מתיחה חוזרת ונשנית בזמן יציאה גורמת לדימום. בקיעים אנאליים, או דמעות בקיר אנאלי עלולים לגרום לכמויות קטנות של דם אדום בהיר מפי הטבעת. מאמץ במהלך המעבר של צואה קשה גורם בדרך כלל לדמעות כאלה שיכולות להיות מאוד כואבות.
דלקת בוושט
דלקת של הציפוי הפנימי של הוושט, כלומר בוושט שהוא הצינור שנושא את המזון מן הגרון אל הקיבה. במצב של דלקת התחושה מאוד לא נוחה, ומרגישים קשיים בבליעה, כיבים וצלקות של הוושט. במקרים נדירים, במצב של "תסמונת בארט" עלול להתפתח, מצב שיכול להוות גורם סיכון לסרטן הוושט.
דלקת וושט נגרמת על ידי דלקת או גירוי של הוושט. הזיהום יכול להיגרם על ידי חיידקים, וירוסים, פיטריות ומחלות ולהחליש את מערכת החיסון.
זיהומים הגורמים לדלקת בוושט כוללים:
- קנדידה– זיהום בוושט שנגרם על ידי פטרייה מאותו גורם זיהום פטרייתי בנרתיק. הזיהום בוושט נגרם כאשר המערכת החיסונית של הגוף חלשה (כגון אצל אנשים עםסוכרת או איידס).
- הרפס– כמו קנדידה, זה זיהום ויראלי היכול להתפתח בוושט כאשר המערכת החיסונית של הגוף חלשה. היא ניתנת לטיפול באמצעות תרופות אנטי.
הגירוי בוושט עלול להיגרם על ידי כל אחת מהמחלות הבאות: מחלתריפלוקס, הקאה, ניתוח, תרופות כמו אספירין ושאר תרופות אנטי דלקתיות, בליעת חומר רעיל, הרניה, פציעה קרינה – לאחר קבלת קרינה לטיפול בסרטן.
תסמינים של דלקת בוושט כוללים: כאב בבליעה, צרבת, פצעים בפה, תחושה של משהו תקוע בגרון, בחילה או הקאה.
דלקת התוספתן
התוספתן הוא חלק קטן דמוי תולעת, תוספת המצורפת למעי הגס. כאשר החיידקים פולשים ומדביקים את קירות התוספתן נוצרת דלקת בתוספתן.
הסיבוכים השכיחים ביותר של דלקת התוספתן הם מורסה וצפק.
התסמינים השכיחים ביותר של דלקת התוספתן הם כאבי בטן, איבוד תיאבון, בחילות והקאות,חום, ורגישות בטן.
כאשר יש דלקת בתוספתן בדרך כלל יש חשד על סמך בדיקות, ספירה גבוהה של כדוריות דם לבנות, בדיקת שתן, בדיקת רנטגן, בריום חוקן, אולטרא סאונד, בדיקת סי טי, וכן גם בדיקת לפרוסקופיה עשויים לסייע באבחון.
בשל גודלו ומיקומו המשתנים של התוספתן וקרבתו לאיברים אחרים עשוי להיות קשה להבדיל בין דלקת התוספתן לבין מחלות בטן ואגן אחרות. סיבוכים של כריתת התוספתן כוללים זיהום הפצע ומורסה.
מצבים אחרים שיכולים לחקות דלקת תוספתן כוללים: מחלה דלקתית של האגן, מחלות דלקתיות של הבטן הימנית העליונה (מחלות כיס המרה, מחלת כבד, כיב התריסריון או מחורר), הימנית הצדדית ומחלות כליה.
הליקובקטר פילורי
הליקובקטר פילורי הוא חיידק האחראי לכיבים ולמקרים רבים של דלקת קיבה (גסטריטיס כרונית). החיידק עלול להחליש את ציפוי המגן של הקיבה, דבר המאפשר למיצי העיכול לגרות את רירית הקיבה הרגיש.
זיהום הליקובקטר פילורי נגרם ככל הנראה על ידי בליעת מזון, מים מזוהמים וכן באמצעות הדבקות בין אנשים. הזיהום שכיח יותר בתנאי חיים ירודים עם תזונה ירודה.
אחד מכל שישה חולים עם זיהום פילורי יפתח כיב של התריסריון או הקיבה.
הליקובקטר פילורי קשור גם לסרטן הקיבה ואף לסוג נדיר שלסרטן לימפוציטים של הקיבה הנקרא MALT.
השמנת יתר
השמנת יתר פירושה שיש יותר מידי שומן בגוף. זה שונה מהמושג עודף משקל, אשר משמעותו משקל רב מדי. משקל עשוי להיגרם ע"י שומן שריר, עצם ו/או ע"י המים בגוף. במבט נוסף משקלו של אדם גדול יותר תלוי גם בגובה.
ההשמנה מתרחשת לאורך זמן כאשר אוכלים יותר קלוריות מאשר הגוף זקוק. האיזון בין קלוריות וקלוריות in-out שונה עבור כל אדם. גורמים שעלולים להטות את הכף כוללים המבנה הגנטי שלך, אכילת יתר, אכילת מזונות עתירי שומן ופעילות גופנית.
ההשמנה מעלה את הסיכון לסוכרת, מחלות לב, שבץ, דלקת פרקים וסוגים של סרטן. אם אתם סובלים מהשמנת יתר, איבוד של 5-10 אחוזים ממשקל הגוף יכול לעכב או למנוע מחלות אלו.
אוכל שאנו אוכלים כל יום תורמים לרווחתנו. מזונות מספקים לנו את החומרים המזינים שאנו זקוקים להם לגוף בריא ואת הקלוריות שאנו זקוקים להן לצורך אנרגיה. לעומת זאת, אם אנחנו אוכלים יותר מידי, תוספת המזון תאוחסן במאגרי השומן בגוף שלנו. אם נזלול באופן קבוע, אנו נעלה במשקל, ואם אנו ממשיכים להעלות במשקל אנו עשויים להשמין.
טחורים
טחורים הם רקמות המכילות וורידים נפוחים ונמצאות בדופן החלחולת עד לפי הטבעת. טחורים הנמצאים מפי הטבעת לתוך החלחולת נקראים טחורים פנימיים. טחורים הבולטים מפי הטבעת וניתן למשש אותם, נקראים טחורים חיצוניים.
כאשר טחורים מתנפחים הם חוסמים את המעבר לתוכן המעי ובמעבר. הם מאוד מכאיבים במיוחד בזמן מעבר הצואה. לעיתים הטחורים מדממים ואנו נגלה את הדימום באסלה או בנייר הניגוב. טחורים עלולים להזדהם. כאשר זה קורה הכאב הוא קשה יותר.
טחורים נפוצים מאוד בעולם המודרני בגלל אורח החיים של חוסר תנועה מתמדת, תזונה לקויה, מתח ועוד. טחורים נפוצים יותר בקרב נשים מאשר גברים, בגילאי 45-65. כמו כן, נשים בהריון גם כן סובלות מטחורים.
ל- 75 אחוז מהאנשים יהיו טחורים בשלב כלשהו בחייהם.
כאב בטן
הבטן היא אזור אנטומי הנמצא במתחם בחלק התחתון של הגוף מוקף ע"י הצלעות והסרעפת, עצם האגן, והצלעות בכל צד. למרות שכאבי בטן יכולים לנבוע מרקמות של דופן הבטן המקיפים את חלל הבטן (כגון העור ושרירי דופן הבטן), המונח כאבי בטן בדרך כלל משמש לתיאור כאב שמקורו באיברים בתוך חלל הבטן. האיברים של הבטן כוללים את הקיבה, המעי הדק, המעי הגס, הכבד, כיס המרה, הטחול והלבלב.
לעיתים, הכאב עשוי להיות מורגש בבטן למרות שהוא נובע מהאיברים הקרובים, אבל לא מתוך חלל הבטן. לדוגמה, כאב בחלק התחתון של הריאות, הכליות, הרחם ואף השחלות. מצד שני, כאב יכול להגיע גם מאיברים בתוך הבטן וההרגשה תהיה מחוץ לבטן. לדוגמה, כאב של דלקת בלבלב יורגש בגב.
למעלה מ- 80% מבני האדם חשים תופעות כל שהן במערכת העיכול.
התופעות הללו כוללות בין השאר: כאבי בטן, נפיחות,"בירבורים" (קולות ורעשים) בבטן, גזים,צרבת, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. כל אלה ועוד אינם תהליכים שאנו אמורים להרגיש והם מרמזים על כך שמשהו לא תקין מתחולל ב"ממלכת" העיכול שלנו.
מחלות מעיים דלקתיות
מחלות מעי דלקתיות (בניגוד לתסמונת המעי הרגיז או IBS) מתייחס לשתי מחלות כרוניות הגורמות לדלקת המעיים: קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן. למרות שלמחלות יש כמה תכונות משותפות יש מספר הבדלים חשובים.
קוליטיס כיבית היא מחלה דלקתית של המעי הגס. קוליטיס כיבית, הציפוי הפנימי (רירית) של המעי הופך דלקתי (אדמומיות ונפיחות) ומפתח כיבים. קוליטיס כיבית היא לעתים קרובות חמורה ביותר באזור פי הטבעת, ועלולה לגרום לעתים קרובות שלשול . ריר ודם לעתים קרובות מופיעים בצואה, אם הציפוי הפנימי של המעי הגס נפגע.
מחלת קרוהן, קוליטיס כיבית שונים במיקום שלה במעי – זה בדרך כלל משפיע על החלק האחרון של המעי הדק (נקרא מעי סופני) וחלקים של המעי הגס. עם זאת, הוא אינו מוגבל לאזורים אלה. יש אפשרות שהמחלה תתקוף כל חלק אחר של מערכת העיכול. מחלת קרוהן גורמת לדלקת המשתרעת הרבה יותר עמוק לתוך שכבות של דופן המעי ובדרך כלל נוטה לערב את קיר המעי כולו, בעוד קוליטיס כיבית משפיעה רק על רירית המעי.
עצירות
עצירות היא מצב שבו היציאות של האדם מעוררות אי נוחות או שתכיפותן קטנה מהרגיל.
אדם הלוקה בעצירות סובל ממיעוט הפרשת צואה. כל מצב שבו הפרשות צואה אינן מתקיימות פעם ביום אלא למעלה מכך, נחשב לעצירות או להפרעה ביציאות. עוד הפרעה ביציאה הנחשבת לעצירות היא חוסר התרוקנות של המעיים. או שהצואה קשה מאוד וקיימת אי נוחות בזמן היציאה שמופרשת החוצה בקושי רב. במקרים של קושי או עצירות, עלולות להתפתח מחלות משנה כמו: טחורים, פיסורה או פחד מיציאה. אנו רואים ילדים שקשה להם עם היציאות וקיימות סיבות רבות לכך, החל מנפשיות ועד פיזיות. עצירות אקוטית (חריפה) מתחילה לפתע וקשה להתעלם ממנה. עצירות כרונית, לעומת זאת עלולה להתחיל מבלי שהאדם יבחין בכך ולהימשך חודשים או שנים.
פיסורה
פיסורה הוא קרע קטן בעור בפי הטבעת. פיסורה שעלולה להתרחש בעת מעבר צואה קשה או גדולה במהלך תנועת המעיים. פיסורה בדרך כלל גורמת לכאב ולדימום.
בקיעים אנאליים לעיתים קרובות יכולים להופיע אצל אנשים בגיל העמידה, אבל הם גם הגורם השכיח ביותר בתינוקות. סדקים בפי הטבעת לרוב נרפאים בתוך כמה שבועות מהטיפול בעצירות, אבל בקיעים מסוימים עשויים להיות כרוניים. במצבים של פיסורה שאינה נרפאת בעזרת טיפול רפואי או ניתוח, ניתן בדרך כלל להקל על חוסר הנוחות.
מחלת פיסורה מאופיינת בכאבים עזים בזמן יציאה, או ישיבה ממושכת.
הסיבה לפיסורה בפי הטבעת לרוב אינה ידועה. קיים קשר בין פיסורה לאנשים הסובלים מיציאות קשות, אך זאת לא הסיבה העיקרית כי ישנם אנשים רבים הסובלים מיציאות קשות ובכל זאת אינם סובלים מפיסורה.
צרבת
צרבת היא תחושה לא נוחה של שריפה או חום בחזה. למרות שכאב הצרבת מורגש בחזה, לצרבת אין שום קשר ללב. צרבת נגרמת על ידי חומצה בקיבה.
צרבת מתרחשת כאשר תוכן חומצי של הקיבה חוזר אחורה לתוך צינור המזון (המכונה בית הבליעה או הוושט). תופעה זו ידועה גם בשם חומצה בקיבה וגם בשם הנפוץ מחלת ריפלוקס גסטרו. לרוב האנשים יש ריפלוקסים של חומצה בקיבה בשלב כלשהו בחייהם.
התקפים מתמשכים של צרבת יכולים להיות סימפטום של מצב חמור יותר שנחשב למחלה, מצב שעלול להגביל את הפעילויות היומיומיות ואף לגרום לסיבוכים נוספים כגון כיבים בוושט.
קוליטיס
קוליטיס כיבית היא דלקת כרונית של המעי הגס. המעי הגס הוא החלק של מערכת העיכול שבו חומרי הפסולת מאוחסנים. פי הטבעת הוא סופו של המעי הסמוך לפי הטבעת. בחולים עם קוליטיס, כיבים ודלקת כיבית של הציפוי הפנימי של המעי הגס גורמים לתסמינים של כאבי בטן, שלשולים, וכן לדימום רקטלי.
קוליטיס כיבית קשורה קשר הדוק למצב אחר של דלקת במעי הנקרא מחלת קרוהן יחד, הם מכונים לעתים קרובות כמו מחלות מעי דלקתיות (IBD). קוליטיס כיבית ומחלות קרוהן הן מחלות כרוניות שיכולות להימשך שנים. גברים ונשים מושפעים באופן שווה. בדרך כלל זה מתחיל בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת, אבל הם יכולים גם להתחיל בתקופת הילדות או מאוחר יותר בחיים.
קוליטיס אולצרוזה יכולה להתפתח בכל גיל, אך מתחילה בדרך כלל בין גיל 15-30. כיום, יש עליה מתמדת בזיהוי המחלה בגילאים מבוגרים יותר ואפילו בזקנים. המחלה עלולה להתפרס על פני כל המעיים.
לקרובי משפחה מדרגה ראשונה של אנשים עם קוליטיס כיבית יש סיכון מוגבר לפתח את המחלה.
קנדידה
פטריות זה עולם שלם. במעיים ובכל נקבי הגוף (הפה, האף, הווגינה ועוד) חיים אינספור חיידקים, שמרים ופטריות, רובם בעלי תפקיד חשוב בשמירה על בריאותנו וחלקם איננו יודעים במדויק את נזקיהם.
מאז תחילת היקום קיימים טרנדים שקושרים כתרים לרכיב זה או אחר ובהבל פה משמיצים חלק אחר. על פי הרפואה הפונקציונלית, לכל חלק, חיידק או פטרייה, יש תפקיד בגוף, והכי חשוב שהיחסים בין כולם יהיו מאוזנים.
כאשר איננו יודעים את פשר התפקיד של משהו בגוף אין זה אומר שהוא מזיק.
כך מנסים משנת 1983, בעידודו של ד"ר קרוב, להפנות אצבע מאשימה אל פטרייה חמודה בשם קנדידה אלביקנס, כגורם לרוב תחלואינו והרגשתנו הרעה. רק לידיעה, קנדידה היא שמר אשר חי לרוב בסימביוזה עם כל יתר החיים בגוף, וכיום ידוע על עשרות רבות של סוגים הקיימים בגוף. כאשר נגרם חוסר איזון בוטה במעיים זה יגלוש לווגינה, לפה, לפי הטבעת ועוד, ואנו נרגיש תוצאות מציקות.
קנדידה נגרמת על ידי זיהום מינים של קנדידה, הסוג הנפוץ הוא קנדידה אלביקנס. המינים הם פטריות קנדידה המייצגות פתוגנים פטרייתיים, הם נפוצים מאוד ומשפיעים על בני אדם. הבעיה ההולכת וגדלה של קנדידה מערכתית היא הגידול העצום במספר המטופלים בסיכון מוגבר אשר מנוצלים ע"י הקנדידה שפולשת לרקמות שעמידות בדרך כלל לפלישה. מיני הקנדידה הם פתוגנים אופורטוניסטים. רצוי לנצל את החידושים הטכנולוגיים האחרונים כדי לקבל גישה אל מחזור הדם ורקמות עמוקות.
שכיחות מוגברת של המחלה המערכתית הנגרמת על ידי זני הקנדידה מביא רבים לתסמונות קליניות חדשות, הבאים לידי ביטוי בתלות בעיקר במצב מערכת החיסון של המארח. מיני הקנדידה מייצרים קשת רחבה של מחלות, החל ממחלות פולשניות, כגון קנדידה, קנדידה הצפק וקנדידה מערכתית. ההתנהלות של קנדידה פולשנית בצורה רצינית מסכנת חיים. עיכובים באבחון ומחסור בשיטות אבחון אמינות המאפשרות זיהוי של פתוגנים, גורמים ליכולת פלישה לתוך הרקמות על ידי מינים קנדידה.
התקדמות הטכנולוגיה הרפואית, טיפולים בסרטן והשתלת איברים הפחיתו באופן משמעותי את התחלואה והתמותה של מחלה מסכנת חיים. אך יחד עם זאת, חולים אשר נמצאים במצב קריטי עלולים להיות מטרות עבור זיהומים פטרייתיים, בעיקר למיני קנדידה. מחקרים מראים כי הבעיה עדיין ללא שליטה. למעשה, המצב הולך ומחריף על בסיס יומיומי, וכמעט כל הרופאים מתמודדים עם קנדידה חיובית באתרים אנטומיים שונים. בסיכון גבוה נמצאים האזורים מזוהמי הקנדידה הכוללים: יילודים, ילדים, ומבוגרים. זיהומי קנדידה יכולים להתפתח בכל מבנה אנטומי.
קנדידה אלביקנס היא פטרייה שניתן בדרך כלל למצוא על העור ועל קרומים ריריים כגון הנרתיק, הפה או פי הטבעת. הפטרייה יכולה לנוע דרך זרם הדם, ויש לה השפעה על הגרון, המעיים ומסתמי הלב.
קנדידה אלביקנס הופכת לגורם מידבק כאשר יש שינוי כלשהו בסביבת הגוף שמאפשר לה לצמוח מתוך סיבות וגורמי סיכון של קנדידה אלביקנס.
כאשר התנגדות הגוף נמוכה כמו לוקמיה או איידס, קנדידה אלביקנס יכולה להיכנס למחזור הדם ולגרום לזיהום חמור של איברים חיוניים.
קרוהן
מחלת קרוהן היא דלקת כרונית בדפנות המעיים. המחלה פוגעת בצורה אופיינית במלוא העובי של דופן המעיים. לרוב היא מתפתחת בחלק הנמוך ביותר של המעי הדק ובמעי הגס, אך היא יכולה להופיע בכל חלק של דרכי העיכול, מהפה ועד לפי הטבעת.
בעשרים השנה האחרונות קרוהן נפוץ יותר בעיקר בארצות מתפתחות. המחלה נפוצה יותר אצל יהודים. ונוטה להופיע במשפחות שיש להן גם היסטוריה של קוליטיס כיבית, אך לא רק. הסיבה למחלת קרוהן אינה ידועה.
המחקרים מתמקדים בשלוש אפשרויות מרכזיות: תפקוד לקוי של המערכת החיסונית, זיהום ותפריט.
על פי שיטת טבעוני הגורמים למחלה הם: חוסר איזון של נטיית טיפוס האדם, שיבושים בתפקודי מערכת ההגנה, מתחים וטראומות שלא מצאו פתרון הולם וחוסר יכולת להתמודד עם ווירוסים וחיידקים. מחלות מעיים כמו מחלת קרוהן משפיעות על הפרקים ולהפך.
לא פעם באים נערים ומבוגרים המתלוננים על דלקת וכאבים בפרקים, אך באבחון מדוקדק אנו מגלים לעיתים שהמקור הוא דלקתיות במערכת העיכול או מחלת קרוהן.
ריפלוקס
במעבר בין הושט לקיבה יש שסתום שהוא שריר האמור להיות חד כיווני, אשר מטרתו להעביר את המזון מהפה לכיוון הקיבה דרך הושט ומונע מהמזון ומהתוכן החומצי של הקיבה להגיע לוושט. בתהליך עיכול תקין סוגר הושט התחתון נפתח (עובר הרפיה) ומאפשר למזון להיכנס אל הקיבה. לאחר מכן הסוגר מתכווץ ומונע זרימה חוזרת של המזון או של מיצי העיכול אל הושט.
השסתום אינו אמור להיות חד כיווני באופן מוחלט, מפני יש צורך באפשרות לשחרר לחצים (גזים) או להקיא. אנשים לא פעילים, אנשים השוכבים רוב זמנם ותינוקות שגם הם שוכבים רוב הזמן, עלולים לסבול יותר מאחרים מריפלוקס.
שלשול
שלשול הוא עלייה בתדירות היציאות או ירידה במסה של צואה (צואה נוזלית). למרות השינויים בתדירות היציאות וצורת הצואה הן אינן תלויות זה בזה. שלשול נחשב לבעיה כאשר תדירות היציאות גבוהה ולאו דווקא צואה מימית ולהפך.
כדי להגדיר שלשול יש להבחין בשלושה תנאים, שבעצם כל אחד יכול להיות מחלה בפני עצמה. ואלה התנאים:
- בריחת צואה –חוסר יכולת לשלוט בפעילות המעיים.
- דחיפות רקטלית –דחף פתאומי יש של פעולת מעיים.
- תחושה של אי ריקון –תחושה חוזרת של פעולת מעיים תוך זמן קצר לאחר יציאת מעיים, אך קיים קושי להעביר צואה נוספת.
במערכת העיכול ישנן שתי קבוצות עיקריות של תולעי מעיים:
- פרוטוזואה(אורגניזמים עם תא אחד בלבד).
- (תולעים עם תאים רבים).
פרוטוזואה מתרבה בגוף האדם. הסוגים הנפוצים ביותר כוללים קריפטוספורידיום פרוטוזואה,לעיתים קרובות הם משפיעים על אנשים שנבדקו באיידס.
Helminthes הסוגים הנפוצים ביותר כוללים שרשור, תולעי קרס, ותולעי סיכה, תולעים עגולות, וטפילים (Isospora ו- microsporidia ).
טפילים אלה מתקיפים את הגוף באמצעות צריכת מזון מזוהם ומים, דרך האף או העור, הרגלי היגיינה לקויה, התנהגות מינית, או ע"י סוכנים שמעבירים אותם כמו יתושים. ילדים נוטים להיות רגישים מאוד לתולעי מעיים, אך מבוגרים יכולים גם הם להיות מושפעים.
טפילי מעיים מועברים בדרך כלל כאשר מישהו בא במגע עם צואה נגועה (למשל: דרך אדמת במזון מזוהם, או במים) הנפוצים ביותר הם פרוטוזואה טפילים וקריפטוספורידיום.
תולעים ושרשורים מהווים חלק בלתי נפרד ממערכת הפלורה הענקית של מערכת העיכול הקיימת בקרב בני האדם ובעלי החיים.
תולעים ושרשורים אמורים לחיות באיזון יחד עם כל האלמנטים השונים המתפקדים במערכת העיכול, אך לעיתים הם פולשים או מתרבים (מעבר לצורך) ומפריעים לתפקוד המערכת.
תולעי מעיים או כפי שהם נקראים טפילי מעיים (ברפואה הסינית הם מוגדרים כפרזיטים החיים על חשבון אחרים), הם אורגניזמים הגדולים במימדיהם מחיידקים או פטריות, והם עלולים לגרום לזיהומיםבעיקר במעיים. זיהום של תולעי מעיים עלול להיות מסכן חיים, במיוחד לאנשים עם בעיות חמורות בתפקוד מערכת החיסון.
מקורות ההדבקה הינם רבים וחלקם קשורים למזון. לכן, רצוי להימנע ממזונות מבושלים למחצה (בעיקר בשר, עוף, דגים ואף ירקות במדינות כמו הודו ואפריקה), ואף להימנע משתיית מים באזורים שהמים שם לא עוברים טיפול מתאים.
ישנן תולעים המטילות ביצים אשר מתפזרות באזור פי הטבעת, וכתוצאה מכך נוצר גירוי וגרד במקום. רימות וביצי תולעים עלולים לחדור לגוף דרך העור והפתחים בגוף. סביבת עבודה, בתי ספר ובעיקר גני ילדים מכילים ביצי תולעים או רימות רבות, ואכן רוב החולים הם ילדי גן שנדבקים שוב ושוב מחפצים ומצעצועים שמכניסים לפה, ממשחק בחצר שבה שיחק קודם לכן ילד שסובל מתולעים.
תולעי המעיים הנפוצות ביותר הן: תולעי סיכה, תולעת הפתיל, תולעת סרט, תולעת שוט ותולעת עגולה.
גודלן מתחיל מגודל זעיר ומגיע עד למספר מטרים. הימצאות התולעים עלולה לגרום לנזקים למערכת העיכול, לכלי הדם, ולמערכת הנשימה ועוד.
תסמונת המעי הרגיז
תסמונת המעי הרגיז היא בעיה כרונית (מתמשכת) של המעי הגס. אצל אנשים בלי תסמונת המעי הרגיז המזון עובר מהר מדי או לאט מדי דרך המעיים. זה יכול לגרום לכאב, לאי נוחות ולמצוקה רגשית, אבל זה לא גורם נזק למעי.
תסמונת מעי רגיז היא הפרעה בניידות של כל דרכי העיכול, שתוצאתה כאב, עצירות או שלשול. מספר הנשים הנפגעות מתסמונת מעי רגיז גדול פי שלוש ממספר הגברים הנפגעים. בתסמונת מעי רגיז, דרכי העיכול רגישות במיוחד לגירויים רבים, כמו: מתח, דיאטה, תרופות וסמים, הורמונים או חומרים מגרים, העלולים לגרום לדרכי העיכול להתכווץ ולכאוב בצורה אנומלית.
בתסמונת מעי רגיז יש התכווצויות במהלך אפיזודה.